קלמן ליבסקינד

נימוקי ועדת האותות

מי שעוקב אחר מאמריו המרתקים בעיתון "מעריב" יצטרף וודאי לאמירה, כי קלמן ליבסקינד הוא אכן מבכירי החוקרים בעיתונות החברתית בישראל. אין כמעט נושא במדינה שהוא לא טיפל בו, במהלך שנות עבודתו כעיתונאי חוקר, קודם בשבועון "מקור ראשון" ומאוחר יותר, ב"מעריב". את עבודתו הוא מגדיר כ"שליחות", שנועדה לחשוף שחיתויות ומושחתים ושתכליתה - "ובערת הרע מן הארץ".

קלמן ליבסקינד משתייך לזן עיתונאים ייחודי ונדיר, שאינו "מוריד פרופיל" לאורך זמן. הוא דבק במשימה עד להשלמתה ואינו נרתע משום מכשול בדרך. כתיבתו מעידה עליו כי הוא ניחן באומץ לב עיתונאי וברגישות ציבורית - שתי תכונות שבלעדיהן לא ניתן היה להצליח לחשוף כה הרבה פרשיות שחיתות. אם למדוד את הישגיו המקצועיים אך ורק על פי מדד "הכמות", הרי ששמור לו מקום של כבוד ליד כותל המזרח של מיטב עיתונאי ישראל.

בין תחקיריו הרבים ניתן לציין פרשות שחיתות של אישים פוליטיים בכירים; את גילויי השחיתות בצמרת ההסתדרות; מכירת אברים במכון הפתולוגי; אי-סדרים במשרד התחבורה; חקירות פנימיות לא חוקיות ב"אגד"; ועוד רבים אחרים. רק לאחרונה, בתחקיר מקצועי מקיף, הצליח לחשוף פרשת שחיתות מסועפת ברשות המיסים, חשיפה שזעזעה את אמות הסיפים של מדינת ישראל.

על היותו חושף שחיתויות בעל אומץ לב; על היותו עיתונאי חוקר מעולה ויוצא דופן; על היותו בעל חוש צדק חברתי-ערכי מן המעלה הגבוהה ביותר, החליטה "ועדת האות" - פה אחד - להעניק את "אות אומץ" לשנת 2007 לעיתונאי קלמן ליבסקינד.